<h1>מנורת המאור נר שלישי סימן ק"ה</h1>
<h2>דף לא:</h2>
באהבת השם יתברך לצדיקים, מנסה אותם בחמדת תפלתם ועונה אותם ומרחם עליהם, כדגרסינן פרק הבא על יבמתו (יבמות סד, א): אמר רבי יצחק מפני מה היו אבותינו עקרים, מפני שהקדוש ברוך הוא מתאוה לתפלתן של צדיקים, דאמר רבי אלעזר למה נמשלה תפלתן של צדיקים לעתר, מה עתר זה מהפך את התבואה בגורן ממקום למקום, אף תפלתן של צדיקים מהפכת דעתו של הקדוש ברוך הוא ממדת רגזנות למדת רחמנות. וגם בפרק קמא דסכה (יד, א) איתא האי מימרא דרבי אלעזר. וגרסינן בבראשית רבה (מה, ד): למה נעקרו אמהות, רבי לוי אמר שהקדוש ברוך הוא מתאוה לתפלתן ושיחתן, שנאמר יונתי בחגוי הסלע וגו' (שיר השירים ב, יד). וגרסינן באלה הדברים רבה (ג, ו), ברוך תהיה מכל העמים לא יהיה בך עקר ועקרה וגו' (דברים ז, יד), מהו עקר ועקרה שלא תהא תפלתכם עקרה שלא תעשה פירות. וכן הוא אומר, והיה טרם יקראו ואני אענה (ישעיה סה, כד). למדנו, שהעיקר האמיתי מי שאינו נשמעת תפלתו, אבל אבותינו הראשונים, שהיתה נשמעת תפלתן, לא היו עקרים. ומי שענה ליעקב אבינו בכל צרותיו, כדכתיב לאל הענה אותי ביום צרתי (בראשית לה, ג), הוא עונה לישראל בכל צרותם אם מתפללים בכל לב ובכל נפש, כדגרסינן במדרש תהלים (כ, א), יענך ה' ביום צרה (תהלים כ, ב), זה שאמר הכתוב, יקראני ואענהו וגו' (שם צא, טו), אמר הקדוש ברוך הוא: בשעה שמגעת צרה לישראל ומבקשין אותי ומשתתפים כבודי עמהם, אענם, שנאמר: יקראני ואענהו וגו'. אמר רבי יודן משל למה הדבר דומה, לאשה עוברה שהיתה עם אמה בכעס, בשעת לידתה עלתה עמה למעלה והיתה היא צווחת מלמטה ואמה שומעת קולה ונוהמת גם היא כנגדה. והיו השכנות אומרות לה: מה טיבך, וכי את יולדת עמה, אמרה להן: בתי יולדת בצער, אף על פי שהכעיסה אותי איני יכולה לסבול צוחתה, אלא הריני צווחת עמה, לפי שצרת בתי שלי היא. כך כשחרב בית המקדש קרא הקדוש ברוך הוא לבכי ויללה בעולם, שנאמר ויקרא ה' אלהים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגר שק (ישעיה כב, יב). ולא עוד אלא צוה לשמים להתאבל עליהם, שנאמר אלביש שמים קדרות וגו' (שם נ, ג). אמרו לפניו מלאכי השרת: רבונו של עולם, וכו'.
